קצת עלי

להיות ילדת שנות ה-80, עם הפרעת קשב וריכוז, הוא תענוג מפוקפק למדי. בשנים האלו, איש לא העלה על הדעת, שהפרעה זו פוגעת גם בבנות ושההתבטאות שלה, היא כמעט הפוכה מכפי שהיא נצפית אצל בנים. במקום להפריע למהלך השיעור, בנות עם הפרעת קשב וריכוז יהיה בדרך כלל השקטות יותר ולכן קל מאוד לפספס אותן. כפי שפספסו אותי.

וכך גדלתי לי בעולם שהיה לי מאוד קשה רוב הזמן, עד שהגיחה לעולם המושיעה שלי -  בכורתי, מיקה.

למרות היותי אמא צעירה וחסרת ניסיון או בעלת השוואה לילדים אחרים, מגיל מאוד מאוד צעיר של מיקה (שנה), לי היה ברור שמשהו לא לגמרי כשורה. אך כיוון שילדתי את ילדי בחו"ל, במקום מאוד לא מפותח מבחינה של תמיכה מקצועית באמהות צעירות, לא מצאתי מזור בקרב הגננות או המורות המקומיות ואף אחת לא ממש הבינה על מה בכלל אני מדברת. התפצויות הזעם והבכי איתן לאלצתי להתמודד על בסיס יומיומי (התפרצויות של מיקה, כן? לא שלי...), היו קשוחות מאוד וקרו רק בבית. לא בגן ולא בבית הספר. התחושה הייתה שלגן ולבית הספר שלחתי מלאכית קטנה, אבל היייתי לוקחת משם שד טזמני.

עם השנים, ניסיתי אינספור שיטות להרגיע את מיקה בכל פעם שנכנסה לעוד התקף, ארבע שנים של נסיונות כושלים הביאו אותי לרגע מכונן אחד, בו פתאום, הצלחתי למצוא שיטה מופלאה, שהביאה עמה רגיעה כמעט מיידית.

כל זה קרה בנסיעה משפחתית משותפת, בזמן שבן זוגי נהג. הוא הקשיב להכל מהצד וכשאני סיימתי ומיקה נרגעה, הוא אמר: "אולי תכתבתי על זה ספר...?".

בחיי.

הכל התחיל שם ובזכותו, אי שם בשנת 2011.

הספר 'הרגשות של איילת' נכתב בפחות מיומיים אחרי האירוע הזה, אך נותר במיגרה יותר מעשור בשל סיבות רבות, העיקרית בינהן הייתה מגורינו בחו"ל.

עם חזרתנו לארץ התחלתי לעמול על הוצאות הספר לאור והיה לי ברור, שאקדיש אותו למיקה.
כאשת שיווק דיגיטלי, השתמשתי בכישורי בכדי להפיץ את הבשורה של הספר, אבל ככל שעסקתי יותר בהפצת הספר וככל שנרכשו עוד עותקים וזרמו עוד ביקורות חיוביות על הספר ובעיקר מילים חמות מאימהות שסיפרו לי כמה הספר עזר להן, החלטתי שאני רוצה לשנות את מסלול הקריירה שלי ואחרי 20 שנה, בהן למדתי כל אספקט של עולם השיווק הדיגיטלי, התחלתי לטוות את דרכי לכיוון העולם הטיפולי. החלטתי שנכון לי יותר לעזור לילדים ולהורים לחיות בהרמוניה, מאשר לעזור לאירגונים עצומים, עשירים ממילא, להתעשר עוד יותר.
בינתיים, הספר השני 'אני לא קטן' נכתב, כי אצלנו ביית אין ילדים מקופחים והיה דרוש ספר נוסף, שאוכל להקדיש ליהונתן.
יחד עם זאת, בניגוד לספר הראשון, הספר השני מבוסס על חוויות הילדות שלי, שלא הייתה פשוטה כלל.
כילדה רביעית להורים מבוגרים, שקצת עייפו מלגדל ילדים עוד טרם בואי, ההגעה שלי לעולם, לא הייתה להם קלה.
ילדה קצת אחרת, טוב, הרבה אחרת, מאוד שונה מכל אחיה ואחיותיה, עם דימיון מפותח ויכולת ריכוז וזיכרון קצרים בהרבה מזה של דג זהב. ככה זה כשמקבלים במתנה ילדה עם הפרעות קשב וריכוז, בזמן הלא נכון ובלי להיות מצוידים בכלים להתמודד.

​

חוויות הילדות שלי וחוויות האמהות שלי יחד, טוו את דרכי בעולם ושמתי לעצמי למטרה, לעזור לכמה שיותר הורים וילדים, באמצעות טיבול החיים בהומור ושנינות מחד, אך הרבה עומק והבנה מאידך.